גזר דין בתיק חע"מ 40599-06

הנאשמים הורשעו בעבירה שעניינה ניהול עסק מסוג מפעל ליצור רהיטים הפועל תחת השם "נגריית אורי בלה בע"מ" (להלן - "העסק") ללא רשיון עסק עפ"י חוק רישוי עסקים תשכ"ח - 1968 וכן בעבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי עפ"י סעיף 25 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח - 1968.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש ציין הדברים הבאים:

"מדובר בנאשמים אשר הורשעו בניהול עסק מסוג מפעל לייצור רהיטים בשטח של כ- 1000 מ"ר ובהפרת גזר דין שניתן כנגד הנאשמים במסגרת ת.פ. 2954/02 בימ"ש נתניה ובו הוצא צו סגירה נשוא האישום למשך 18 חודשים ונכנס לתוקפו ביום 25.8.04. מדובר בעסק שנוהל ע"י הנאשמים מאז שנת 2004 עד לשנת 2009 תוך שהנאשמים עשו דין לעצמם משך שנים הפרו גזר דין והכל לצורך הפקת רווח כלכלי. ניתן להתרשם שהשיקולים הכלכליים עמדו בבסיס ניהול המשפט ע"י הנאשמים אשר ניהלו את המשפט ללא כל הגנה של ממש ואני מפנה להכרעת הדין שניתנה ביום 30.3.11 בעמ' 14 שורות 11-15 שם מצא בית המשפט כי עדותו של הנאשם 1 היתה בלתי כנה, בלתי אמינה ולא היה בה יותר מאשר להרחיק עצמו מביצוע העבירה של ניהול העסק ומהעבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי ומכאן מדובר בנאשמים שניהלו הליך סרק במטרה אחת ויחידה והיא לדחות את הקץ ולהמשיך לנהל את העסק במטרה להפיק רווחים כלכליים משך שנים עד אשר בנו הנאשמים עסק חדש במקום חילופי. אינטרס הציבור מחייב להחמיר מעבירות מסוג זה על מנת שלא לעודד עבריינות כלכלית ועל מנת שהציבור יבין כי עבריינות כלכלית אינה משתלמת בסופו של יום.

חומרת העבירה מחייבת מענה תקיף וענישה מרתיעה בפרט שאין מדובר בנאשמים אשר נקלעו למצב מתוך הסח דעת או טעות אלא נאשמים אשר הפרו את החוק ביודעין וברגל גסה.

מגיש לבית המשפט פסק דין שניתן בע"פ 2230-09-07 בימ"ש מחוזי מרכז - מוגש ומסומן 1. באותו תיק דובר על מערער שניהל עסק מסוג מכונאות כללית בשטח של כ- 250 מ"ר ללא רישיון ותוך הפרת צו בית משפט. בית משפט לעניינים מקומיים בפתח תקוה הרשיע את המערער וגזר עליו מאסר בפועל למשך 45 ימים, מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים, קנס בסך 20,000 ש"ח והתחייבות למשך שנתיים באותו סכום. בית המשפט מחוזי דחה את ערעור הנאשם וקבע כי יש לראות בהטלת עונשי מאסר בפועל הן על עבירות על חוק רישוי עסקים והן על עבירות על חוק תכנון ובניה אמצעי הולם ויעיל ומתוך מטרה לבלום את התפשטות ביצוע העבירות מסוג אלו.

מגיש פסק דין נוסף עמ"ק (פ-ת) 5824/04 - מוגש ומסומן 2. שם הורשעו הנאשמים בעבירה של ניהול עסק מסוג חנות ששטחה הוא 500 מ"ר והפרת צו שיפוטי. בית המשפט גזר על נאשמת 1 קנס בסך 150,000 ש"ח, נאשם 2 קנס בסך 10,000 ש"ח. נאשם 2 מאסר על תנאי של 3חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה על חוק רישוי עסקים.

המאשימה נמנעת מלבקש מאסר בפועל של הנאשם 1 בענייננו מאחר והעסק כבר נסגר ועבר למקום אחר ולנוכח החסד שעושה הנאשם עם הציבור כפי שעלה מעדי האופי. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם שמדובר במפעל לייצור רהיטים בשטח של כ- 1000 מ"ר בו הועסקו כ- 45 עובדים אשר נוהל ללא פיקוח של הרשויות השונות משך שנים ותוך חשיפת העובדים לסכנות הטמונות בעסק הפועל ללא רישיון עסק והכל להפקת רווח כלכלי לנאשמים.

בנסיבות אלו המאשימה תעתור להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

על נאשם 1 מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים שלא יעבור עבירות על חוק רישוי עסקים.

כל אחד מהנאשמים ישלם קנס שלא יפחת מ- 100,000 ש"ח וזאת לאור אופי העבירות החמורות, מהותן הכלכלי והיקפם. כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות באותו סכום למשך 3 שנים להימנע מלחזור ולבצע אותן עבירות.

ב"כ הנאשמים עתר להקלה בעונש של הנאשמים בציינו כדלקמן:

"לצערי חברי אשר טען לעונש טיעון סדור מראש אני מאמין שבסתר ליבו גם הוא לא מאמין בנכונות הטיעונים הכללים שטען במקרה דנן. לא לחינם חברי נאחז בשני פסקי דין שניתנו על ידי כב' השופט גולדיס ולטעמי מדובר בפסקי דין מחמירים ולא רלבנטיים לענייננו.

ראינו שמר אורי בלה הוא אדם שלא לשם המליצה הוא מכונה "מלח הארץ". אורי בלה הוא בן העסקים הבודדים בכל האיזור ואני מייצג מאות עסקים גם היום והוא בן הבודדים שמעסיק אנשים מוגבלים לשם עזרה לאותם אנשים מוכי גורל. שמענו היום עדויות של מספר עובדים שאורי בלה תורם רבות לחולים, ליתומים, לאלמנות, הוא תורם לבניית בתי כנסת, בתי יתומים וכך גם מעסיק אנשים עם מוגבלויות ותורם לקהילה. אורי גם למעשה מהווה בעסק שלו כור היתוך לסקטורים שונים בחברה הישראלית יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, אנשים ללא מוגבלויות ועם מוגבלויות.  מר אורי בלה כאשר הבין כי המקום בו הוא נמצא איננו כשיר ואיננו יכול להיות כשיר לטענת הרשויות לשם העיסוק בו בחר עזב את המקום לטובת מקום אחר כבר לפני כשנתיים ימים. אני מפנה להכרעת הדין של בית משפט זה, כב' בית המשפט לא קבע שהטענה לגבי פירות העץ המורעל אינה נכונה. כמו כן באופן נדיר שטרם נתקלתי כב' בית המשפט שינה את סעיף האישום בגוף הכרעת הדין (עמ' 17) וזאת אף ללא בקשת התביעה.

לעניין פסק הדין שחברי הציג - ע"א 2230-09-07 מדובר בעסק שנותר על מכונו גם בשעת הטיעון לעונש ואין הדבר דומה למקרה שלנו אף מסיבה זו בלבד ומה גם שכפי שראינו למר בלה יש נסיבות מיוחדות המאפיינות אך את העסק שלו בלבד. גם במקרה השני שחברי הציג בתיק עמק 5824/04 דובר על כך שבמועד הטיעון לעונש טרם קיימו הנאשמים את צו בית המשפט והם ממשיכים בעסק שלהם למרות שאין להם רישיון עסק (עמ' 1 שורות אחרונות). במקרה שלנו מר בלה נטש את העסק נשוא כתב האישום כבר לפני כשנתיים ימים טרם מועד הטיעון לעונש ומשכך המחדל הוסר לפני כשנתיים. כב' בית המשפט בתוך עמו יושב ויודע היטב כי הענישה הינה אישית ויש לשקול כל מקרה לגופו.

אשר על כן, לו דעתי נשמעת אבקש שחלילה לא להשית מאסר על תנאי כל שהו כנגד מר בלה אורי בוודאי שהדבר לא נהוג בעבירה ראשונה של הפרת צו שיפוטי ובדרך כלל בעבירה ראשונה לא נפסק עונש חמור שכזה שהוא כתם בעברו של אדם.

אבקש לאור הנסיבות שמנינו לעיל ובהתאם לכל אשר נטען בשלב הראיות לגבי הבירוקרטיה הקשה בה נתקל מר בלה בניסיון להכשיר את מקום העסק נשוא הדיון, אבקש להסתפק בקנס סימלי. הנאשם לא צריך איזה ענישה כואבת ונקמנית הוא הבין את המשמעויות של העבירה שבוצע וטענת הרשויות והכרעת בית המשפט. הסיק את המסקנות בעצמו. מבקש להסתפק  בקנס שלא יעלה על 2000 ש"ח בלבד. הנאשם תורם לחברה הוא משלם מידי חודש בחודשו את תרומתו האמיתית לא לכיסה של המועצה המקומית עמק חפר אלא לכיסם של אנשים נזקקים באופן אמיתי שזהו פרנסתם היחידה ולחמם."

נאשם 1 בעדותו במסגרת שמיעת הראיות לענין ההקלה בעונשם של הנאשמים ציין בין השאר:

"אני מעסיק בנגריה אנשים שונים מסקטורים שונים ובעלי מוגבלויות בתחומים שונים. אני מסוג האנשים שתמיד נותן ותמיד עוזר ואני מבין את הדברים ככה וחושב שאלה הדברים שצריך לעשות במדינה. אני מאמין בנתניה ועושה זאת בחפץ. אני לא עושה זאת בשביל כסף ולא מקבל על זה שקל והאנשים יודעים זאת. העובדים שלי מקבלים תשלומי משכורת ויש להם תלוש שכר ויש להם משכורת ועניינם מוסדר כחוק כפי שנדרש", ואכן העידו מטעם הנאשמים במסגרת הראיות לענין העונש מספר עובדים בעלי מוגבלויות מסוגים שונים שהינם עובדים אצל הנאשמים, מקבלים שכר עבור עבודתם, וכך גם תמיכה מעבר לשכם הן בכסף והן בעזרה אישית על פי צריכהם מנאשם 1 שעושה הכל לרווחתם.

שמעתי את טיעוני הצדדים בפני ונתתי דעתי לכל הנימוקים שהועלו.